מיקרוטראומה הינה עילת תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, על פיה אדם יוגדר כנפגע עבודה, באם עקב עבודתו נגרמו לו פגיעות מזעריות אשר הצטברו לכדי נזק ממשי, זאת בניגוד לאירוע תאונתי בודד אשר גרם לליקוי גופני או מחלת מקצוע.
בכדי לבסס את עילת המיקרוטראומה, יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: הראשון, הוכחת תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, השני, קיום קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הליקוי הגופני מושא התביעה, והשלישי, הקביעה כי כל אחת מן התנועות גרמה לפגיעה זעירה שהצטברה יחדיו לכדי ליקוי גופני ממשי.
בכדי להוכיח את קיום התשתית העובדתית, יש להוכיח כי מדובר בתנועות החוזרות על עצמן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. תנועות אלה אינן חייבות להיות זהות, אולם עליהן להיות זהות במהותן, קרי, דומות האחת לשניה ובלבד שתפעלנה על מקום מוגדר בגוף. גם תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וניתן לבודד את פעולות הנפגע ממכלול הפעולות אותן הוא נוהג לבצע במהלך יום העבודה. כך, העובדה כי על הנפגע לבצע במהלך עבודתו פעולות מגוונות, אין בה בכדי לשלול את האפשרות לקיום התשתית הדרושה למיקרוטראומה, כל עוד אפשר לבודד רצף או רצפים של תנועות הדומות במהותן ופועלות על מקום מוגדר בגוף, וכל עוד רצפים אלה משתרעים על פרקי זמן משמעותיים.
לאחר הוכחת קיומה של תשתית עובדתית כמוסבר לעיל, ימנה בית הדין לעבודה מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בעניין הקשר הסיבתי בין אותן תנועות חוזרות ונשנות, לבין הליקוי ממנו סובל הנפגע ובגינו הוא תובע.
מרבית התביעות על פי תורת המיקרוטראומה הנן עקב ליקוי אורטופדי: כמו פגיעות בגב אצל נהגי רכב כבד, סבלים וכו'; תסמונת התעלה הקרפלית אצל עובדים עם כלים רוטטים, קלדניות וכו'; בעיות כתפיים אצל עובדים המרימים משא לגובה או עובדי אריזה וכו'; אולם גם מחלות כמו אסתמה או סרטן הוכרו על פי תורה זו.